מושב אמירים הוקם מחדש בשנת 1958 (לאחר כמה גילגולים שעבר המקום) על ידי תנועת המושבים וגרעין מגובש של צמחונים ניצולי שואה, מתוך כוונה להקים יישוב ראשון מסוגו בארץ בו כל האנשים יימנעו מהרג בעלי חיים לצורכי מאכל. על פי התוכנית, יועד המושב ל-65 משפחות שיעסקו במטעים, גידולי שלחין ובעל וגידול צאן.

מכיוון שהתושבים סירבו להתפרנס מתעשיית בשר כמו מושבים רבים אחרים, ובזכות הקירבה לצפת, אשר הייתה אטרקציה תיירותית חשובה באותה תקופה, החליטו תושבי המקום להקים במקום צימרים לתיירים, והמושב היה בין הראשונים לקיים צימרים ודוגמה למושבים אחרים ולמוסדות המיישבים‏. לפיכך אמירים הייתה החלוצה של התיירות הכפרית בארץ, וכבר באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת נבנו בה יחידות האירוח הראשונות. עם השנים הלך ענף התיירות הכפרית והתבסס בכפר כענף מרכזי. נבנו צימרים איכותיים לזוגות ולמשפחות, נפתחו בתי קפה, מסעדות, גלריות, אטרקציות מגוונות, אתרי ספא וטיפולים ועוד ועוד. כל יישוב שרצה לפתח את התיירות, שלח נציגים לאמירים, כדי ללמוד איך בונים כפר תיירותי.

באמירים מודעות גדולה לאיכות הסביבה ולשמירתה, מה שמתבטא בשמירה על הצמחיה הטבעית, בניית כבישים צרים ומפותלים ואלמנטים אקולוגים נוספים. כיום בתי הכפר נטמעים בתוך חורש עבות, ובחצרות יש בוסתני פרי, גינות ירק וגינות נוי. המצפים המשקיפים על הכינרת הכחולה מוסיפים לאמירים אווירה אירופית-שוויצרית. מזג האוויר קריר ונוח בכל ימות השנה, ובחורף, כשיורד שלג, התחושה היא שאנו בכפר אירופאי ציורי.